המושבה הוותיקה זיכרון יעקב, מלאה חיים. דרך היין, בתים עם עבר מפואר, בית כנסת מיוחד ובית שכולו אהבה לארץ ישראל. בית משפחות אהרונסון. בית המשפחה, בית אהרון, מוזיאון, סרט ומנהרה חדשה שנחשפת עתה לאחר מאה שנה להקמתה של ניל"י. טיול לזיכרון יעקב וסביבותיה הוא טיול מיוחד.

סיפורה של ניל"י שזור בסיפורה של משפחת אהרונסון, ממייסדי זיכרון – יעקב, (1882), בתקופה שישראל היתה חלק מהשלטון התורכי אשר השליט בארץ עריצות וטרור.

אהרן, הבן הבכור במשפחת אהרנסון, היה מדען אשר גילה את "אם החיטה" ופרסומו בעולם סייע לו להקים את תחנת הניסיונות החקלאית בעתלית, הראשונה במזרח התיכון.

יד ימינו של אהרן בתחנת הניסיונות היה אבשלום פיינברג, צעיר מחדרה שהיה ידיד משפחת אהרנסון ומאורס גם לבתם הצעירה רבקה.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה ועקב מכות הארבה שנחתו על האזור מונה אהרן לאחראי על המלחמה בארבה כשלצדו אבשלום. אבשלום בעזרת אלכסנדר – אחיו של אהרן – השפיעו על אהרן להקים את ניל"י, מחתרת ריגול לטובת האנגלים ונגד התורכים ששלטו בארץ.

תחילת פעילותם היתה כשאבשלום הגיע למצרים, יצר קשר עם הבריטים והוחזר באוניה בריטית לארץ. במשך תקופה היתה מגיעה לעתלית האניה הבריטית מנגם, מקבלת את חומר הידיעות ומביאה הוראות. עבר זמן, הקשר נותק ואהרן, בניסיון לחדשו, הגיע לאנגליה וכעבור חודשים נוספים המשיך למצרים, שם שימש כ"מחלקת מודיעין" לבריטים. כאשר המטרה היתה הן לסייע לבריטים בכיבוש הארץ מידי התורכים על ידי איסוף חומר מודיעיני והן לתמוך בישוב היהודי בארץ – ישראל שסבל בזמן המלחמה חרפת רעב ומחלות.

כשנותק הקשר בין אנשי הרשת בארץ לבין אהרן והאנגלים במצרים, החליט אבשלום פיינברג לחצות עם חברו מהרשת יוסף לישנסקי את המדבר כדי להגיע למצרים. במדבר סיני נרצח אבשלום ע"י בדואים. יוסף לישנסקי נפצע, אך הצליח להגיע לבדו למצרים.

כך חודש הקשר בין אנשי הרשת לבין אהרן והאנגלים. שרה קיבלה את הפיקוד על הרשת בארץ, והעבירה אינפורמציה רבת חשיבות מהרשת לבריטים. לאחר מלחמת ששת הימים התגלה מקום קבורתו של אבשלום ליד רפיח ועצמותיו הועברו לקבורה בלוויה ממלכתית בהר הרצל.

קשריה של מחתרת ניל"י אפשרו גם העברת כספים ותרופות ליישוב היהודי, כדי שיוכל לשרוד ולהחזיק מעמד. בד בבד העבירה ניל"י ידיעות עדכניות לעולם החופשי על המצב החמור של הישוב היהודי.

שיטות פעילותה של הרשת, דרכי העברת האינפורמציה, הקודים, הסימנים המוסכמים שהיו ביניהם, כל אלה מתוארים במוזיאון באמצעים ויזואליים ואור קוליים (תתחילו עם הסרט המספר בצורה מקיפה את סיפורה של ניל"י) כולל סיפור תפיסת הרשת וגורל חבריה.

יואב אפרתי וצוותו (דור שלישי לבני המשפחה) מקדישים כאן לכל פרט. אפילו מעלית לנכים ודרכי גישה למוגבלים יש במקום בכל פינה.

לאורך שדרה וחצר קסומה ניצבים עד היום בתי המשפחה כפי שנבנו והוקמו לפני כמעט מאה וארבעים שנה. למעט חשמל ומים, כפי שמספרת אסתר דקל, עוזרתה של רבקה אהרונסון עשרות שנים, הבתים נשתמרו כפי שהיו כולל הריהוט שהיה בבית באותם ימים.

בצד אחד עומד בית המשפחה, ולצדו ביתו של הבן, אהרון אהרונסון הבכור בבנים. הבית רוהט ברהיטים דמשקאים ייחודיים וברהיטים עליהם גילופי חיטה יפהפיים. גם עץ מיטתו של אהרון גולף בצורת חיטה והיא נשתמרה עד ימנו אלו.

בגדיה של שרה אחותו, אותם הביאה להחלפה וחדר האמבטיה בו שמה קץ לחייה בירייה כמוצא אחרון, הינם עדות נוספת לכל אשר קרה בבית המיוחד הזה. את כל אלה ועוד פריטים רבים שנשתמרו היטב ניתן לראות בביקור בבית. בבית נמצאים גם סליק הנשק ופתח המילוט היורד לתחתית הבית ושמוצאו בחצר, שאך נחשפו לראשונה עתה מאה שנה להווסדה של המחתרת.

לא הרחק מהבית, במורד הרחוב ( כמובן רחוב המייסדים..), בית הכנסת המקומי העומד במקום למעלה ממאה שנה אוירה של פעם. אפילו הספרות בשעון התלוי בכניסה באותיות עבריות. הכביש בשבת סגור לכניסה וזו עוד הוכחה לחיים המיוחדים בעיר הזו.